התעללות רגשית היא אגרוף לנשמה. 

מדלן (שם בדוי), אישה נאה ונבונה, בעלת עסק עצמאי מבוסס, כבת 45, נשואה כ-  25 שנים לבעלה, אותו הכירה עוד בהיותה נערה ואם ל- 4 ילדים, תיארה מסכת של חיים משותפים רוויים בהתפרצויות של כעס ועצבים, בהם הרגישה שהיא כאדם לא קיימת, מחוקה ורק רצונותיו של הבעל הם שהיו במרכז וכולם, כולל הילדים, היו צריכים לעמוד לרשותו ולספק את צרכיו ומאווייו. עפ"י תיאורה, בעלה הוא זה שקובע לה איך ייראה סדר יומה, מבקר ללא הרף את התנהגותה, כועס ומתפרץ עליה כשרוצה לצאת עם חברות או אפילו לאירועים משפחתיים.

עידית (שם בדוי), כבת 40, עוסקת במקצוע חופשי, נשואה כ-17 שנים ואם ל- 3 ילדים, מתארת מסכת של התעללות רגשית מתמשכת ביחסו של בעלה כלפיה. לפי תיאורה, הוא בלתי צפוי ועל כל דבר הוא יכול להתפרץ בכעס תוך שהוא צועק עליה, מקלל, מעליב ומשפיל אותה באמירות חוזרות כגון "את משוגעת וצריכה אשפוז". הוא זורק ושובר חפצים, משחית רהיטים בבית, במיוחד כשהוא יודע כמה היא רגישה לנושא. התנהגותו החמירה בשנים האחרונות והוא פוגע בה ומכאיב לה ללא מעצורים  ולאחרונה, לדבריה, התנהגותו אף קיבלה אופי מפחיד ומאיים ביותר. גם בנה הבכור החל כבר מתייחס אליה באופן דומה, מקלל אותה ובועט בה תוך כדי גיבוי ועידוד הבעל לעשות כך.

עידית ומדלן הן דוגמא לנשים הסובלות במשך שנים מהתעללות נפשית ורגשית מצד בעליהן. לכאורה, כלפי חוץ, המשפחה מתפקדת כרגיל, ולעיתים קרובות, אף אחד אינו יודע את אשר מתחולל בתוכה בין כתלי הבית. הן משתדלות לתפקד היטב בכל תחומי חייהן, מסתירות מאחרים את כאבן ומצוקתן ואף אחד אינו יודע באמת את אשר מתחולל בנפשן.

"אני לא גבר מכה", "הוא מעולם לא נגע בי, חס וחלילה", "אף פעם לא הרמתי עליה יד", ועוד ועוד אמירות שכיחות המבטאות טעות רווחת בקרב רבים, גברים ונשים כאחד, לפיה אלימות היא רק פיזית, מכות, דחיפות, סטירות וכד'. העובדה כי אלימות פיזית פוגעת באחר, איננה מוסרית, אסורה ומהווה עבירה על החוק כבר ידועה בברור לרבים לעומת ההתעללות הרגשית שיכולה להיות שנויה במחלוקת ותלויה בערכיו ובתפיסתו האישית של האדם.

יחד עם זאת, לא ברור עדיין לכולם כי אלימות איננה מכות בלבד. אלימות כלפי בן זוג או הילדים יכולה לבוא לידי ביטוי בהתעללות רגשית קשה שיכולה להתמשך במשך שנים רבות הפוגעת בנפשו של האדם. התעללות רגשית היא אגרוף לנשמה. אלימות רגשית נתפסת אצל רבים אך ורק כאלימות מילולית, כלומר, הדברים שנאמרים כגון, קללות, צעקות, עלבונות וכד'.

ההתעללות הרגשית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות, במילים פוגעות ומעליבות או במסרים שעוברים באמצעות לשון הגוף, למשל, תנועת יד מבטלת ומזלזלת, הבעת פנים, מבט מקפיא ועוד.

להתעללות הרגשית, נפשית יש פנים רבות והיא באה לידי ביטוי באופנים שונים, כגון, הפעלת סנקציות רגשיות, איומים והפחדות, ביקורתיות יתר, האשמות ללא הרף, שיפוטיות, רכושנות, קנאה מוגזמת, לעג והשפלות והפחתת הערך, הסתת הילדים, יצירת תלות רגשית ופיזית מוחלטת ועוד.

התנהגויות אלו נועדו להשיג שליטה על האחר ובמיוחד על נפשו, תפיסתו את עצמו, להחליש ולהקטין אותו, ולהפחית את הדימוי והערך העצמי שלו עד כדי כך שלילת ההוויה העצמית שלו והחופש שלו להיות מי שהוא, ערעור ביטחונו העצמי והאמונה בכוחותיו וביכולותיו, דבר שיכול לגרום לו להרגיש חסר אונים ולא שווה.

יש להדגיש, כי אין להסיק מסקנות על פי התנהגות אחת בלבד חד פעמית היות וישנן התנהגויות הנמצאות גם במערכות יחסים זוגיות תקינות אלא רק אם קיים בקשר הזוגי דפוס המתמשך על רצף של זמן של כמה התנהגויות כוחניות ושתלטניות החוזרות על עצמן בעקביות, הנותנות תמונה רחבה יותר.

לעיתים, כאשר לא מוצב גבול ברור שעוצר את הפגיעה הנפשית, ההתנהגויות מתעצמות ומחריפות עם הזמן, התדירות בין האירועים גדלה וקיימת גם אפשרות של הגעה לאלימות פיזית.

חלק גדול מהאנשים אינו מודע כלל או מעדיף להתכחש להגדרה הרחבה יותר של אלימות רגשית הכוללת התנהגויות נרחבות יותר הפוגעות בזולת ובעיקר, בנפשו. ניתן לפגוע מאד באחר גם מבלי לגעת בו כלל.

התעללות רגשית יכולה להופיע, הן מצד נשים והן מצד גברים כאחד, אם כי התופעה רווחת יותר בקרב גברים כלפי נשים ולכן, לשם נוחות הכתיבה הדברים יוצגו בלשון זכר, למרות שהדברים נכונים לגבי שני המינים.

יש לשלול אותה מכל וכל, הן כלפי נשים והן כלפי גברים, היות ולאף אחד אין זכות לכפות בכוח את רצונו על האחר, לפגוע ולהשפיל אותו ולשלול ממנו את החופש האישי שלו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.

בתחום ההתעללות הרגשית הדברים יותר סמויים, יש יותר מצבים ושטחים אפורים בהם כל אחד מבני הזוג יכול לראות ולתאר אחרת את הדברים מנקודת ראותו. לכן, לעיתים, קשה מאד לשני הצדדים, הן הפוגע והן הנפגע, להכיר בעובדת ההתעללות ולהודות בקיומה. האחד יציג את הדברים כהתנהגות המאפיינת מריבה רגילה בין בני זוג ויטשטש את ההתנהגויות הכוחניות והשתלטניות שלו ואילו השני, יציג את הדברים כפגיעה רגשית מתמשכת ובלתי נסבלת. הדבר נובע מתפיסה שונה של בני הזוג את ההתנהגויות הללו, משמעותן והשלכותיהן, לפיה אותה התנהגות נחשבת ונתפסת בעיני הקורבן כאלימות ופגיעה רגשית ואילו בעיני התוקף, היא נחשבת התנהגות רגילה של ביטוי כעס.

לדוגמא, בעל שכינה את אשתו בכל הזדמנות "סתומה", "אין לך שכל" ודרש ממנה בשעת ויכוח "תשתקי", "תסתמי" לא ראה בזה אלימות רגשית כלל והיות ולטענתו, "זו המציאות" והוא "רק" תיאר את המצב.

במשך שנים רבות היה בעלה של מדלן מתנהל בחופשיות בכספים שהרוויחה, בזבז כספים רבים וסיבך אותה בחובות. מדלן חוששת לפעול כרצונה ללא אישור בעלה שמא הוא יכעס עליה. בתיאורה היא מציגה את פנייתה אליו כשיתוף או כהתייעצות אך בבירור יותר מעמיק היא מודה כי היא רוצה את אישורו לפעולותיה מתוך פחד לפעול באופן עצמאי שמא הוא יתפרץ עליה בזעם כשהתפרצויותיו הן, לעיתים קרובות, בנוכחות הילדים או אחרים.

לעיתים, הוא אף מתנגד שתלך לאירועים משפחתיים חשובים היות ובעלי השמחה אינם מוצאים חן בעיניו או שהוא כועס עליהם. כך שאם הוא אינו הולך הוא דורש ממנה שגם היא לא תלך כי "אני החלטתי שאת לא הולכת". מניסיונה מן העבר כשבכל זאת הלכה הוא היה מעורר מהומות, מקלל, צועק, מאיים ומפחיד עד שהיא וויתרה והפסיקה לעשות דברים שעוררו את התנגדותו. לדבריה, "כל צעד שאני עושה אני חושבת פעמיים", "הוא לא נותן לי את החופש שלי", "כאילו הוא אילף אותי".

אם יש לה כנסים או ימי עיון במסגרת עבודתה שכרוכה בהם היעדרות מן הבית, הוא מצפה שלא תיסע. הוא מערים עליה קשיים רבים ודורש ממנה שתארגן את כל הסידורים הדרושים בטיפול בבית ובילדים בזמן היעדרותה בטענה שזה תפקידה, כשהוא מצידו אינו נרתם כלל לעזרה והכול במטרה למנוע את יציאתה.

מדלן לא מעזה לעשות דברים שגורמים לה הנאה, מחוץ לתפקידיה המוגדרים, כגון, פגישה עם חברות או בני משפחה, יציאה לחוגים או פעילות גופנית בחדר כושר והיא נעה בין עבודתה לבית ולטיפול בילדים בלבד. כתוצאה מכך, קשריה החברתיים דלים ושטחיים, היא מרגישה בודדה, דבר שמגביר את התלות שלה בבעלה.

אלימות רגשית, לרוב, מתרחשת בתוך המשפחה, בין קרובים כמו בין בני זוג או בין הורים לילדים. היא תהליך מתמשך ועקבי לאורך זמן, לפיו אדם אחד מנסה לכפות על אדם אחר את המעשים וההתנהגות הרצויים בהתאם לרצונו ולצרכיו, להשתלט על עולמו הפנימי של השני, לכוון את מחשבותיו, רצונותיו ורגשותיו, לשלול את החופש והבחירה שלו כאדם ייחודי, נפרד ואינדיבידואלי, לקבוע איך תיראה תפיסת עולמו, אמונותיו ואפילו לשנות את אופיו האישי ותכונותיו.

למעשה, אלימות רגשית היא ניסיון של אדם להשתלט על נפשו של מישהו אחר ולשנות אותו כרצונו ובהתאם לצרכיו.

לעיתים קרובות, האלימות הרגשית מתרחשת ללא כל פגיעה פיזית באחר אך השפעתה הרסנית אף יותר. אלימות רגשית אינה משאירה סימנים כמו אלימות פיזית אך היא הורסת ומפוררת את נפשו של האדם.

הפגיעה העיקרית היא בדימוי והערך העצמי של האישה, פגיעה בביטחונה העצמי, באמון של עצמה בכוחותיה ובכישוריה. היא סופגת האשמות וביקורת קבועה על מעשיה ופעולותיה, התנהגותה, מחשבותיה ורצונותיה תוך התעלמות מוחלטת ולפעמים, תוך אטימות רגשית לכאב ולמצוקה שהיא חווה עד להשתלטות כמעט מוחלטת על נפשה. למעשה, הפגיעה המרכזית היא בביטול ושלילת הרגשות והצרכים שלה, המהות והקיום שלה כבן אדם נפרד ואינדיבידואלי ואי מתן כבוד, הכרה וערך למי שהיא.

לעיתים קרובות, נראה כי נשים אלו חוו כבר בילדותן פגיעה קשה בערך ובדימוי העצמי שלהן, "הייתי השפחה של הבית", אמרה מדלן, אחרת ציינה שהייתה "המשרתת של כולם והייתי צריכה לדאוג לאחיי הקטנים", "מעולם לא לקחו בחשבון את מה שאני רוצה".

חלקן גדלו בתוך הזנחה רגשית לפיה לא היו קשובים להן, והן לא קיבלו מענה לצרכים הרגשיים שלהן. הן חונכו להיות קשובות לצרכים של אחרים ולספקם תוך כדי כך שהתעלמו לחלוטין מהצרכים הנפשיים שלהן ומרגשותיהן.

ישנן אלו שלא רק שהתעלמו מהרגשות שלהן וממה שהן היו זקוקות בשלבי ההתפתחות שלהן אלא אף התעלמו מיכולותיהן וכישוריהן ולא ביטאו הערכה כלפיהן, ראו כמובן מאליו את מעשיהן ותרומתן למשפחה ולבית ואולי אף הטיחו בהן ביקורת רבה, נוקבת וקשה. רקע כזה היווה קרקע פורייה לבחירה שלהן בבן זוגן ולכן, זה נראה להן טבעי שזה מתרחש גם במערכת הזוגית שלהן.

זו הסיבה שהן, לעיתים קרובות, לא מודעות לעובדה שהן נמצאות בתוך מערכת זוגית פוגעת ולוקח להן זמן רב עד שמגיע הרגע שבו הן לא מסוגלות יותר לשאת ולסבול את המצב והן מתחילות לנקוט בצעדים משמעותיים.

הביקורת הקבועה והמתמדת החוזרת ונשנית שוב ושוב, הנשמעת בעיני רוחה גם מבלי שהיא כבר נאמרת בגלוי, מחלחלת אט אט בתוך נפשה של האישה עד כדי כך שהיא מתחילה בהדרגה לאבד את בטחונה העצמי ומאמינה שהביקורת המופנית כלפיה אכן מוצדקת.

היא לוקחת על עצמה את האשמה, והיא חווה את עצמה כאדם חלש, חסר ערך, חסר אונים, ללא יכולות וכוחות, מפוחד ותלותי. תחושות נוספות שהיא יכולה לחוות הן כאב רב ומצוקה, בדידות, עצב, בושה, ייאוש ואף, דיכאון.

לעיתים קרובות, היא איננה מודעת לעובדה שהיא מוכה רגשית. היא לא מכירה בעובדה שהיא למעשה נתונה למתקפה רגשית קשה, קבועה ומתמשכת. היא רק מרגישה אותה.

במצב כזה, במיוחד שההתעללות הינה רגשית אותה ניתן יותר להסוות ולהסתיר, האישה כבר מאבדת את שיקול הדעת ההגיוני שלה, את שיפוט המציאות שלה ופועלת מתוך פחד ותלות עפ"י תפיסתו של בעלה, רצונותיו וחשיבתו, ללא כל יכולת לראות מה היא רוצה ולתת מקום גם לעצמה, לרצונותיה ולצרכיה. במשך הזמן היא מאבדת את הקשר בין התוצאות הקשות לבין הסיבות שגרמו לכך ואף לוקחת על עצמה את האשמה והאחריות על המצב.

סיבות אלו מונעות מהאישה את היכולת לצאת מהמלכוד בו היא נמצאת ולקבל החלטה רצינית וברורה להציב גבול חד משמעי שהיא איננה מוכנה יותר לקבל ולספוג התנהגויות אלו עד כדי פרידה מבן הזוג הפוגעני.

לדוגמא, כשרותי (שם בדוי) פנתה אלי טלפונית, לאחר שכלו כל הקיצין מצידה ולא יכלה לשאת יותר את המצב, כמו נשים רבות אחרות, לברר על טיפול או השתתפות בסדנא לשליטה וניהול כעסים עבור בעלה היא בקשה ממני, מה שהיא לא יכלה לעשות בעצמה, שאצלצל אליו ואציע לו את הטיפול בעקבות בקשתה. היא אפילו לא ראתה את הצורך החשוב להציב לו את הגבול בעצמה מתוך פחד וחשש מתגובתו. רק לאחר שהסבתי את תשומת ליבה לכך, היא יכלה לגייס מתוכה את הכוח והאומץ לומר לו בעצמה את מה שרצתה לומר לו שאם הוא לא ילך לטיפול והתנהגותו הפוגעת לא תיפסק, היא תיפרד ממנו. 

קושי נוסף של נשים אלו, המונע מהן לצאת מהמעגל הסגור, הוא הפיצול שהן עושות בתוכן. פיצול זה הוא בין רגשות האהבה שהן חשות לבן זוגן, האחריות ועיתים, האשמה שהן לוקחות על עצמן, התלות הרגשית והפיזית, הכמיהה לחום, תשומת לב ולהערכה שהנשים חשות בזמנים של הרגיעה לבין המצוקה, הכאב, ההשפלה, העלבון והפגיעה, הכעס ואף השנאה שהן חשות כלפיו כתוצאה מאירועי ההתעללות הרגשית.

לכאורה, ניתן היה לחשוב שמדובר בנשים חלשות, פסיביות שלא מתפקדות, אך למעשה נשים אלו יכולות להיות נשים משכילות ומוכשרות מאד, בעלות כוחות והישגים רבים במקום עבודתן, עם קריירה מפוארת ומשמשות בתפקידים בכירים בעלי כוח והשפעה רבים.

לעיתים, הן עמוד התווך שעליו עומדת המשפחה כולה וכל נטל הבית והטיפול בילדים רובץ על כתפיהן בנוסף לעבודתן. הן יכולות להיות דעתניות, ביצועיסטיות ממדרגה ראשונה, עצמאיות וחזקות מאד במקום עבודתן או בכלל בתפקודן מחוץ לבית, אך רק מול בן זוגן הן מפגינות חולשה רבה, חוסר אונים, תלות גדולה וקושי רב בהצבת גבולות.

רבות הפעמים, שנשים אלו יודעות בשכלן שהן מוכשרות, חזקות ומוצלחות אך בתוך תוכן, הן מרגישות חלשות, חסרות ביטחון ומנותקות מכל הכוחות הנפשיים והחוזקות שלהן עד שהן הופכות עם הזמן לחסרות אונים ופסיביות.

התעללות נפשית איננה גזירת גורל!

אין שום סיבה שבעולם לחיות תחת הפחדות וטרור נפשי ולתת לנשמה לספוג את כל הרעל הזה. אם זה קשה לבד לאזור אומץ וכוח לשנות את המצב ולצאת מהמלכוד, יש להיעזר בסביבה התומכת ו/או להסתייע באיש מקצוע מתאים ומיומן, שיעזור לנשים אלו וגם לגברים הנמצאים במצב זה, לעשות את החיבור לעצמי שלהם ולכוחותיהם הנפשיים ולחזק אותם מתוך מטרה לקבל את ההחלטה המתאימה והנכונה ביותר עבורם וללוות אותם בדרך ליישומה במציאות. זה לא קל אבל אפשרי בהחלט!

לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור

אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.